בחינת תיק השקעות שנוהל בבית השקעות
בימים האחרונים הגיע אלי אדם שתיקו מנוהל באחד מבתי ההשקעות הגדולים והמוכרים. לפני שיהיה לקוח שלי, כמו עם כל לקוח, גם כאן, אחד התהליכים הוא בחינת תיק ההשקעות הקיים. או כפי שאוהבים להגיד לי “תעיף מבט בתיק ההשקעות שלי”. איני נותן ייעוץ ללא הסכם ייעוץ ואיני אומר לבעל תיק השקעות כיצד לנהוג אם אינו לקוח שלי. ישנם פרטים שאינם כרוכים בייעוץ – כמו למשל: האם יש ‘מוצרי הבית’ בתיק ההשקעות (על אף שרשום זאת לידיעת הלקוח).
שלא לתדהמתי גיליתי שוב את מבנה תיק ההשקעות שמטיב עם בית ההשקעות:
- 70% מניירות הערך בתיק ההשקעות היו ‘מוצרי הבית’ של אותו בית השקעות
- 55% מניירות הערך היו קרנות נאמנות של אותו בית השקעות
- 90% מניירות ערך היו מוצרים מדדיים (שזה טוב, אך בית השקעות צריך להביא ערך מוסף רב בדמות מחקר וביצוע)
כמובן שבית ההשקעות ציין בדוחותיו כחוק כי יש לו זיקה למוצרים הפיננסים הרלוונטים – תעודות סל וקרנות נאמנות וגם כי אינו גובה כפל דמי ניהול.
עם זאת, בבדיקה קצרה מצאתי כי במשפחת הקרנות הרלוונטיות ישנן קרנות נאמנות טובות יותר וזולות יותר. עוד מצאתי כי הלקוח משלם על חלק מקרנות הנאמנות דמי ניהול העולים על 2.5% לשנה.
נכון, הכל רשום והכל חוקי. אני תוהה עד כמה הלקוחות של בתי ההשקעות באמת מבינים את ההבדלים והניואנסים של המוצרים הפיננסים הקיימים בתיק ההשקעות שלהם.
מדוע לקוח של בית השקעות, טוב וגדול ככל שיהיה, צריך להיות “נעול” על מוצרים פיננסים של אותו בית השקעות בעוד שמאוד יתכן וישנם מוצרים טובים יותר.
כדוגמא: אם באלוקציית ההשקעות חושבים להיחשף לנדל”ן – למה לא לחפש את קרן הנאמנות הטובה ביותר? למה להיצמד לקרן הבית שאינה מניבה ביצועים עודפים ולפעמים אף מפגרים אחרי מדדי היחס?!
שוחחתי עם בעל תיק ההשקעות ושלא לתדהמתי הוא אכן לא ידע לעמוד על ההבדל שבין מוצרי הבית למוצרים אחרים. גם לאחר שהארתי את עיניו כי הפרטים הנ”ל רשומים בדוחות הנשלחים אליו היה לו קשה להבין את ההבדל אך ה”אסימון שלו נפל”.
