ריבית נמוכה וסיכונים
המשבר הפיננסי של שנת 2008 הביא את השווקים בעולם לסביבת ריבית נמוכה מאוד. הרצון של הבנקים המרכזיים להנזיל את השווקים ולמנוע שיתוק מערכות הביא את המערכת לימי הורדות הריבית עד לרמות הנוכחיות.
הריבית בארה”ב כיום עומדת על אפס ובגוש האירו עומדת הריבת על 0.75% כאשר הסיפור המרכזי הוא הציפיות לעתיד שאינן עומדות בפני שינוי. הציפיות בעולם הן שהריביות הנוכחיות ישארו על כנן לפחות עוד כמה שנים. הערכות בשווקים לגבי התמשכות סביבת ריבית שכזו נעות ומתרכזות על השנים 2014-2016.
מתווה ריבית עולה יחזור רק כאשר הבנקים המרכזיים יזהו התאוששות בשווקים הריאליים וזה בינתיים משהו שלא קורה אם כי ישנם ניצנים של תזוזות חיוביות.
מאחר שסביבת הריבית נמוכה לאחר שנים של הורדות ריבית תכופות, ירדו תשואות אגרות החוב הממשלתיות לרמות היסטוריות. רק לשם הדגמה, אג”ח אמריקאי במח”מ של שלושה חודשים נסחר בתשואה לפדיון של 0.1% (המקביל למק”מ של בנק ישראל), אג”ח דומה לתקופה של שנה נסחר בתשואה לפדיון של 0.18%.
בגרמניה, מובילת גוש האירו, עומדת התשואה לפידיון לשלושה חודשים על כ – 0.04% – (מינוס) והתשואה לפדיון לשנה עומדת סביב רמות האפס.
מכאן ניתן ללמוד שכאשר התשואות על נכסים בטוחים “נעולים” על תשואות כה נמוכות המשקיעים מחפשים אלטרנטיבות. האלטרנטיבות יהיו בהכרח מסוכנות יותר מאגרות חוב ממשלתיות קרי – האלטרנטיבות הפתוחות ביותר עבור משקיעי שוק ההון הן בדמות השקעה באג”ח קונצרני על שלל דרוגיו ובמניות. ואכן, בעולם נרשם גידול חד בהסטת השקעות לאפיק הקונצרני הן בשוק המשני והן בראשוני. וכמובן, השקעה במניות אינה יורדת מהפרק אלא שבמקרה זה המשקיעים נזהרים מאוד ועדיין זוכרים את שקרה בשנת 2008 עת התחילו להוריד את שערי הריבית.
בישראל לכאורה המצב נראה טוב יותר – ריבית בנק ישראל עומדת על 2% ותשואות אגרות החוב במח”מ קצר עומדות על 1.9% (מק”מ לשלושה חודשים) ו – 1.94% (מק”מ לשנה).