הסיפור של דלק נדל”ן
רבות דובר אודות חברת דלק נדל”ן. החברה נמצאת בבעלות מר יצחק תשובה ועוסקת בתחום הנדל”ן ונסחרת כיום בשער של 16 אג’ המגלם לחברה שווי שוק של 62 מיליון שקל כאשר בשיאה נסחרה המניה בשער של מעל 2000 אג’ (שנת 2007).
עיקר הסיפור סביב עסקי החברה נסוב על מרכיב החוב של החברה. בעבר גייסה החברה הון באמצעות הנפקת אגרות חוב כך שרוכשי אגרות החוב נתנו הלוואות לחברה בתמורה לאג”ח. אג”ח, בשונה מאקוויטי (מניות), אינו מקנה בעלות על החברה אלא סוג של הלוואה בלבד בתמורה לתשלומי ריבית שוטפים כאשר בתום מועד ידוע מראש מחזירה החברה את החוב לבעלי החוב.
לאור מצבה הרעוע של החברה כיום היא אינה יכולה להחזיר את חובותיה (אינה יכולה לשרת את החוב) מה גם שאין באפשרותה לשלם את תשלומי הריבית השוטפים. לאור זאת, החלו הצדדים הנוגעים בדבר – החברה ובעלי החוב – לדון על תנאים אפשריים לפתרון הבעיה.
הרעש הגדול סביב נסיון ההסדר נוגע למצב בו הציבור הרחב אשר כספו מנוהל ע”י חברות ההשקעה (מוסדיים) מושקע באגרות חוב אלו וחברות ההשקעה מצידן אינן פועלות מספיק על מנת לדרוש את החזר החוב כפי שהיה מצויין בעת הנפקת אגרות החוב.
לצד המוסדיים ישנם גם משקיעים פרטיים אשר אינן מוכנים לקבל הסדר בו יאבדו את מרבית השקעתם ולכן התאחדו יחדיו על מנת להילחם בבעל השליטה מר יצחק תשובה.
מה דורשים המשקיעים הפרטיים? בשפה פשוטה – דרישתם היא כי בעל השליטה יכניס את ידו לכיס וישלם את חובותיה של דלק נדל”ן. אם ארחיב את הנושא – המשקיעים הפרטיים דורשים כי תהיה הרמת מסך בין בעל השליטה לבין החברה וזאת בניגוד לחוק הנוהג לפיו החברה היא יישות משפטית נפרדת מבעלי השליטה בה וחובות החברה אינם חלים על בעלי החברה.
מאחר וישנם מספר סדרות של אגרות חוב ההסדר שיגובש, אם יגובש, אמור לרצות את מרבית מחזיקי החוב. כיום, בעלי החוב הפרטיים (בניגוד למוסדיים) מוכנים להגיע למצב משפטי בו החברה תפורק ובמקרה זה סביר להניח שלא יישאר כסף לתשלום חובות החברה. מנגד, בדיונים שהתקיימו בין הצדדים היה נסיון להגיע לפשרה לפיה בעלי החוב יוותרו על חלק מכספם בתמורה לנסיון החייאה של החברה והכנסת כסף נוסף ע”י מר יצחק תשובה.
השאלה המתבקשת היא האם פירוק החברה תואיל למחזיקי החוב או לחלופין כדאי להם להגיע למצב בו הם יקבלו חלק מכספם והחברה תמשיך להתקיים ותוכל “לשרת” את חובותיה.
“המלחמה” שבין בעלי החוב לבין בעלי השליטה היא סוג של משחק פוקר עד שאחד הצדדים ישבר.
על פניו נראה שעדיף לבעלי החוב לוותר על חלק מכספם בתמורה לנסיון הצלה של החברה והזרקה של הון נוסף ע”י בעל השליטה. חלק מבעלי החוב הפרטיים מוכנים לוותר על כספם וידרשו במקביל לפרק את החברה.
הגעה להסדר בין הצדדים יכולה להקפיץ את מחירי ניירות הערך, במיוחד אגרות החוב שניתן יהיה לחשב את ערכן. מנגד, אי הגעה להסדר פשרה עלול לפרק את החברה כך ששווי ניירות הערך יהיה קרוב לאפס.
