משקיעים-שלום כיתה א
עם פרוץ שנת הלימודים הגיע הזמן לבדוק האם למדו המשקיעים השונים כיצד להתנהל בתחום ההשקעות. מעטים מהפועלים בתחום רשמו בשנה שחלפה תשואות הדומות להתנהגות השוק (עליה של עשרות אחוזים במדדים השונים) וזאת לאור המשבר שפקד את השווקים בשנת 2008 והשיתוק שאחז בכולם. האחרים, שהשיתוק אחז בהם ובכספם, ראו את השווקים עולים ועולים וכספם נשאר מאחור. אותם משקיעים נשארו עדיין בכיתה א’.
על מנת לעלות כיתה ולרשום תשואות שוק לפחות על המשקיעים מוטלת משימה מחוייבת המציאות-לצאת ולבדוק כיצב ניתן לשפר את הקיים וכאן קיימות 2 אלטרנטיבות. הראשונה – לצאת וללמוד כיצד השווקים עובדים וכיצד ניתן להפיק מהם את המירב. השנייה – למצוא בעל רשיון בתחום ההשקעות שיכול לעשות את העבודה עבורם.
שוב, בשני המקרים מדובר בעבודה מקדימה. אם הבחירה היא ללמוד את התחום אזי זה מצריך שעות לימוד רבות, שכר לימוד שיכול להיות גבוה, בחירה מדוקדקת של החומר הנילמד, יכולת סינון לימודית, זמן פנוי, סבלנות, יכולת להוציא לפועל את החומר הנלמד והכרה במגבלות של עצמך.
במידה והבחירה היא בבעל רשיון שיעשה את העבודה עבורך אזי יש צורך בבחינת השרות המתאים ביותר – היועץ בבנק, מנהל השקעות או יועץ השקעות פרטי.
בפוסטים קודמים פירטתי את ההבדלים בין כל בעלי הרשיון המוזכרים ואת נקודת החולשה של כל בעל רשיון. על קצה המזלג אכתוב שוב:
יועץ השקעות בבנק – “כלוא” תחת תכתיבי הבנק ואינו פועל רק עבור תיק ההשקעות שלך. בדרך כלל יתכן והאינטרס של הבנק קודם לאינטרס שלך.
מנהל השקעות (מנהל תיקים) – שלל גורמים כגון קניית קרנות נאמנות של אותו בית השקעות אף על פי שיתכן וישנן קרנות טובות יותר של בתי השקעות מתחרים, הנאה מהחזר עמלות שהלקוח משלם, קשר שאינו מול מנהל ההשקעות, ניהול רוחבי של תיקי השקעות וסטטיסטיקה המצביעה על כישלון של מנהלי השקעות להציג תוצאות טובות לאורך שנים.
יועץ השקעות פרטי – היחידי שלא סובל מהתחלואים של שאר בעלי הרשיון ויכול לייעץ ללקוח על השקעות באופן האובייקטיבי ביותר, באופן בלתי תלוי ובמקצועיות הראויה.
לסיכום…
העלייה לכיתה א’ מסמלת את הגיל שבו הכושר לקבל החלטות ראויות הגיע. הגיע הזמן גם עבור אותם משקיעים, שהשקעותיהם נודדות בין בינוניות מהדהדת לבין הפסדים כואבים, לעלות כיתה וכל שעליהם לעשות הוא למצוא את הפלטפורמה הטובה ביותר עבורם.
בהצלחה
